שלום, במסגרת לימודים שאני שותף שם, אחד המרצים סיפר לנו, שאחיו, שהוא בעל חברה גדולה, יוצא אחת ל4-5 חודשים, ליומיים של התנתקות מכל הניהול של החברה.
הוא עושה את זה באופן יזום ומתוכנן, והעובדים שלו יודעים לספר, שתמיד אחרי ה'חופשה' הזו, הוא חוזר עם רעיונות חדשים, שיפורים, התקדמות, ועוד רעיונות, כדי לקדם את החברה שלו.
למה אני מספר לך את הסיפור הזה? אני חושב שאנחנו יכולים ללמוד מזה 2 דברים עיקריים.
- 1. למרות שנדמה לנו שהפסקה, חופשה, עצירה, הם לכאורה מורידים את התפוקה של העבודה שלנו, זה בדיוק הפוך מזה.
העצירה, או החופשה הם אלו שנותנים לנו פרספקטיבה, ויכולת לראות דברים באור שונה, שאי אפשר לראות אותם מתוך העשיה השוטפת. זה נכון לעמותה של אדם אחד, וזה נכון לעמותה עם 3,000 עובדים ויותר.
- 2. ההפסקה או החופשה שאנחנו מדברים עליה, היא לא רק בשביל לראות את הדברים בפרספקטיבה שונה, אלא עצם המנוחה מהעיסוק היומיומי שלנו, נותנת לנו את הכח והיכולת לא רק להבין דברים חדשים על העמותה שלנו, אלא גם עצם המנוחה מאפשרת ל'בטריה' הנפשית שלנו להתמלא ולהיטען, גם אם לא חשבנו בכלל על העמותה שלנו.
יש לי עוד תובנות בעניין, אבל בהזדמנות אחרת.. למה כתבתי לך את כל זה? אנחנו עכשיו בפתח החופשות, הן מצד מוסדות החינוך, והן מצד הזמן שהרבה אנשים יוצאים לחופשה... ורק רציתי להגיד לך,
שגם אם אתה מאלו, שלא מפסיק את העשייה לרגע, או יוצא לחופשה רק בשביל הילדים, זה לא מספיק, לטובתך, ולטובת העמותה שלך, תצא בשביל הנפש שלך. תצא בשביל המנוחה שלך,
זה רק יקדם אותך ואת העמותה הלאה... אני אומר את זה בעצם לעצמי, רק אם בא לך גם להקשיב למה שאני אומר לעצמי.. אז כתבתי לך כאן. בהצלחה ענקית בחופשה, הראל לביא
מומחה לבירוקרטיה לעמותות